עובדות כואבות

שלום לכולן,

מספר שבועות חלפו מאז שכתבתי לכן. קצת התרחקתי כדי שאוכל להקדיש יותר זמן לחקירה והתבוננות על נושא הכאב. במהלך התקופה הזו שוחחתי עם נשים רבות ולכולן היה צורך לשמוע שמה שהן עוברות הוא לא פרי הדמיון, שהכאב שהן חוות הוא אמיתי.

אחת הנשים איתן שוחחתי סיפרה לי כיצד הרופא המטפל שלה לא הצליח לאבחן את הבעיה ממנה היא סבלה. הוא פטר אותה באמירה שהכאב שלה הוא פסיכו-סומטי ונתן לה תרופות אנטי דיכאוניות – מסתבר שהיא לא היחידה.

אישה אחרת סיפרה שהרופא שלה הצליח לזהות את המחלה ורשם לה תרופות נוגדות כאב. אולם התרופות לא עזרו כלל וכלל.

במאמר קצר זה אני רוצה להסביר לכן מדוע התרופות נוגדות הכאב לא מתאימות, ומהו מקור הכאב האמיתי שיש לטפל בו.

אבל לפני כן אני רוצה לשתף אתכן בנתונים בנוגע לתופעת הכאב, מכל העולם:

הנתונים הבאים פורסמו במגזין Scientific American בתאריך 31.1.2010:

10% עד 20%  מאוכלוסיית ארצות הברית ואירופה מדווחים על כאב כרוני.

59% מן הסובלים מכאב כרוני הן נשים.

18% מן המבוגרים הסובלים מכאב כרוני נעזרים ברפואה אלטרנטיבית.

רק 15% מן הרופאים דיווחו בסקר שנערך לאחרונה שנוח להם כשהם מטפלים באנשים הסובלים מכאב כרוני.

41% מן הרופאים אמרו שהם יחכו עד שמטופלים יבקשו במפורש משככי כאבים נרקוטיים כדי לתת להם מרשם.

בואי ננסה להבין,
מהו מעגל הכאב? כיצד זה עובד? ולמה התרופות אינן מועילות?

מעגל הכאב – כיצד זה עובד?

כדי להבין מה גורם להתמשכות תחושת הכאב לאחר החלמת פצע פיזי או רגשי  יש להבין מה גרם לכאב מלכתחילה. אף על פי שתחושת הפציעה נקלטת בסופו של דבר במוח, תאי העצב שמייצרים אותה אינם שוכנים במוח אלא בחוט השדרה, שם הם מלקטים מידע חושי מכל הגוף.

מעגל הכאב הינו מעגל תלת שלבי, אנסה להסביר אותו בפשטות מרבית:

השלב הראשון: קליטת האינפורמציה מהאזור המרוחק מעמוד השדרה אל תאי העצב אשר נמצאים לכל אורך עמוד השדרה.

השלב השני: העברת המסר לאורך חוט השדרה.

השלב השלישי: קליטת האותות בגזע המוח ולבסוף בקליפת המוח.

פגיעה בזרימת המידע בכל אחד משלושת השלבים של מעגל הכאב יכולה לשכך כאב אקוטי.

משככי הכאב הטבעיים של הגוף שלנו נקראים אנדורפינים והם פועלים על אותם שלושת השלבים של מעגל הכאב. הורמונים, חומרים ביולוגים, מצבים רגשיים וגורמים רבים אחרים יכולים לשנות במידה ניכרת את תפיסת הכאב שלנו באמצעות ויסות העברת אותות במסלולי הכאב.

לכן, הגורמים האלה יכולים להוריד את האותות העצביות וכך להקל על יכולתו של תא עצב לשדר אותות כאב.

במידה ונוצר שיבוש בתהליך, תאי העצב ימצאו במצב של ריגוש יתר, מצד שגורם להם לשלוח אותות כאב ללא גירוי חיצוני. מצב זה הוא הגורם הראשוני לכאב נוירופתי (כאב כתוצאה מטראומה ומחלות). הרגישות העצבית המוגברת יכולה לגרום גם לתחושות בלתי תקינות של עקצוץ, שרפה, דגדוג ונמלול או להגביר תחושות עדינות של מגע או טמפרטורה לרמות כואבות. נשמע לכן מוכר?

מחקרים מספרים

כדי להבין כיצד תאי עצב במעגל הכאב הופכים רגישים מדי לאחר פציעה התמקדו החוקרים, מדרך הטבע, בשאלה מה משתבש בתאי העצב. מחקרים אלה הניבו כמה רמזים אך לא את התמונה השלמה.

תוצאות המחקרים מעידות שתאי העצב אינם התאים היחידים שמגיבים לפציעה כואבת ומשחררים חומרים שמגבירים את הרגישות העצבית. אז מי עוד?

מקור הכאב עשוי להיות בעיה תפקודית גם של תאים שאינם עצביים המכונים – תאי גלייה (Glia). תאי גלייה הם תאים השוכנים במוח ובחוט השדרה. תובנות חדשות על הדרך שבה תאים אלו, שתפקידם לטפח את פעילות תאי העצב, יוצאים מאיזון ופוגעים בפעילות העצבית, מעלות רעיונות חדשים לטיפול בכאב כרוני.

מחקרים שנערכו לאחרונה מגלים סוף-סוף מדוע משככי כאבים רגילים כושלים אל מול כאב נוירופתי: התרופות מתמקדות בתאי העצב בלבד ולא בתאי גלייה.

אני מאמינה גדולה ביכולתו של הגוף לרפא את עצמו. לא תמצאו בלקסיקון שלי את צמד המילים "חשוכת מרפא" או "אין מה לעשות" אלא תמיד אומר "עוד לא נמצאה הדרך לריפוי".

לכן בשיטת הטיפול שפיתחתי אני עובדת על השבת התפקוד התקין של כל המערכות כדי שהגוף יחזור לעשות את מה שהוא תוכנת מלכתחילה – לרפא את עצמו.

אני לרשותכן – כדי להדריך, לתמוך ולעזור לכן למצוא את הדרך לרפואה השלמה.

שלכם,

גבריאלה


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>