פיברומיאלגיה וצמחי מרפא

משחר הימים ידעו בני האדם שניתן להשתמש בצמחי מרפא לצורכי ריפוי במטרה לשמור על איזון והרמוניה של הגוף או כדי לשקם אזור פגוע בו.
מתוך כלל אוכלוסיית הצמחים ישנם צמחים המשתייכים לקבוצה הנקראת אדפטוגנית. בצמחים השייכים לקבוצה זו יש חומרים אשר פועלים על הגוף בדרך של התחדשות ובנייה באופן רב מערכתי. הם מעלים את רמות האנרגיה בגוף, ועל ידי כך מקלים עלינו לבצע פעילות גופנית ולשחרר אנדורפינים, אותם הורמונים הידועים ביכולתם לצמצם את רמות הכאב.

ולכן, צמחים אדפטוגנים הם צמחים המתאימים ביותר לטיפול בנשים החולות בפיברומיאלגיה מפני שהם צמחים הידועים ביכולותיהם להגביר את יכולת עמידותו של הגוף להתמודד עם מצבים שונים כגון סטרס, מחלה, פעילות גופנית, תשישות וכדומה, ולהפחית את ההשפעות השליליות של אותם אירועים.
הצמחים השייכים לקבוצה זאת הם: אסטרגלוס, ורודיולה, ג'ינסנג' קוריאני, ג'ינסנג' סיבירי וסכיסנדרה. בואי נכיר לעומק שניים מהם:
ג'ינסנג סיבירי – Eleutherococcus senticosus
ג'ינסנג סיבירי הינו צמח הגדל בארצות המזרח הרחוק כגון יפן, סין, קוריאה וסיביר והוא אחד הצמחים החשובים והנפוצים ברפואה המסורתית וברפואה המודרנית. אגב, מקור המילה "ג'ינסנג" הוא מקנטונזית ופירושה " שורש האדם" כיוון שצורתו מזכירה את גוף האדם.
עפ"י הפילוסופיה הסינית שורש צמח ג'ינסנג מחזק את הצ'י (אנרגיה) ומחזק את איברי הטחול והכליה. במקרה של חולשה באיברים הללו תופיע עייפות, חולשה, פגיעה במערכת החיסון וחוסר תאבון. הצמח פועל גם ברמת הנפש והוא משפיע בצורה טובה במקרים של חוסר שינה, אינסומניה, חוסר שקט ועוד.
ישנם מספר סוגים של ג'ינסנג אולם הג'ינסנג הסיבירי הוא המתון מבניהם, הוא יותר קל ועדין, משפיע לטווח ארוך יותר ומתאים לשימוש על ידי אנשים צעירים לעומת סוגי ג'ינסנג אחרים.
רוב המחקרים המוקדמים על ג'ינסנג סיבירי נעשו בברית המועצות לשעבר. החוקרים חיפשו דרכים לחזק את האדם הפשוט, את התפקודים הנפשיים והפיזיולוגיים של הגוף, באמצעים לא יקרים, ומצאו כי הג'ינסנג הסיבירי עונה לדרישותיהם עקב היותו צמח זול וזמין לכל מטרה. כך החלה הצריכה המוגברת של צמח זה, לא רק ע"י האוכלוסייה הרחבה אלא גם בקרב הספורטאים והקוסמונאוטים.
לאור מחקר שנערך בקרב 1,500 ספורטאים, נמצא כי הג'ינסנג משפר את הסיבולת, הכוח, הרפלקסים והריכוז של הספורטאים בעת תחרות ואף יצר הבדל משמעותי בתוצאותיהם, בעיקר בענפי הספורט הממושכים יותר. אך הרוסים לא השתמשו בג'ינסנג סיבירי רק לצורך שיפור ביצועי האתלטים באולימפיאדות, אלא גם לטובת שיפור יכולותיהם ועמידותם של חייליהם (בעיקר לוחמי הצוללות), של צוללנים במים עמוקים, קוסמונאוטים, עובדים בתעשייה הכבדה, עובדי מכרות, מטפסי הרים, טייסים, נהגי משאיות וכל מי שעובד בתנאים קשים ובסטרס ממושך.
שימושיו של הג'ינסנג הסיבירי הינם רבים ומגוונים, ביניהם: החזרה לתפקוד תקין לאחר התקף לב, שחפת, זיהומים כרוניים, זיהומים ויראליים, בעיות במערכת העצבים והגנה על חולי סרטן בטיפולי כימותרפיה וניתוחים. בנוסף, כיום יודעים שהג'ינסנג הסיבירי מגן מפני קרינה על-ידי גירוי תאי מערכת החיסון ומח העצם.
את הג'ינסנג הסיבירי יש ליטול באופן ממושך לשם קבלת תוצאות, בניגוד לג'ינסנג הקוריאני, אשר מתחיל להשפיע לאחר מנה אחת בלבד. הג'ינסנג הסיבירי אינו בעל השפעה ממריצה בזמן פעילות רגילה, אלא רק בזמן פעילות מאומצת או בתקופת סטרס. הצמח אינו מוגבל רק למצבי סטרס פיזי, הוא יעיל גם במצבים של סטרס שנובע מחום או קור קיצוני, ניתוח, רעלים, אלכוהול, סמים וכדומה.

אסטרגלוס – Astragalus
האסטרגלוס נחשב לאחד הצמחים החשובים ביותר ברפואת הצמחים המודרנית, כל שכן ברפואה הסינית המסורתית. על-פי הרפואה הסינית, האסטרגלוס נחשב למחזק של אנרגיית הצ'י (אנרגיית החיים) מזה אלפי שנים ועד עצם היום הזה והוא משמש למגוון מצבי חולשה. האסטרגלוס הוא אחד מצמחי המרפא החשובים ביותר בסין ואולי אף החשוב והיעיל ביותר והוא במקום השני לאחר הג'ינסנג הקוריאני.
על-פי הסינים, האסטרגלוס נחשב גם למחזק של הקיבה והריאות ומחזק של האנרגיה המגוננת של הגוף (Wei Qi), ההגדרה הסינית הקדומה למה שאנו מכנים במערב "מערכת החיסון".
במהלך המאה שעברה הפך האסטרגלוס למקובל יותר ויותר גם ברפואת הצמחים המערבית והוא הוכנס גם לפרמקופיאה הגרמנית והבריטית. עיקר השימוש הרפואי היה ועודנו למגוון מצבים של חולשה, בפרט חולשה חיסונית. השימוש הוא בשורשים הארוכים של הצמח.

בריאות שלמה.

אני לרשותכן,
כדי להדריך, לתמוך ולעזור לכן למצוא את הדרך לרפואה שלמה.
שלכן,
גבריאלה – נטורופטית מומחית לטיפול בפיברומיאלגיה ובעייפות כרונית.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>